הוצאתי דירות דיסקרטיות

דירות דיסקרטיות בקושי נגעו בחריץ שלה

היא הייתה לוהטת. מלוח. עם מרירות קלה. ומרגש בטירוף. היא השמיעה שוב את הצליל השקט והגנוח הזה בשנתה ונתנה את האגן מעט לעבר פני, באופן אינסטינקטיבי.
זה היה יותר מדי. עטפתי את ידיי סביב ישבנה, חפרתי את אצבעותיי בבשר האלסטי ולחצתי את פיה על הכוס שלה, התחלתי ללקק אותה, בשקיקה כמו חיה, לכה את המיץ שלה, נושכת את שפתיה בשפתיה, מעבירה את קצה הלשון סביב החור שכל כך רציתי לזיין.
היא גנחה. שקט, לא מודע. גופה הגיב לליטוף. זה נעשה רטוב יותר, חם יותר. היא הזיזה את ירכיה וחיפשה יותר נוח. ליקקתי את פי הטבעת שלה, הרגשתי את טבעת השריר שלו, את הטעם המלוח של עורה, ואז חזרתי לכוס, לדגדגן, שהתנפח ובלט בחוזקה החוצה.
הייתי מחוץ לעצמי. כל העולם הצטמצם למקום הזה, לטעם הזה, לגניחות השקטות האלה. נשמתי את המפשעה שלה, ליקקתי אותה, מצצתי אותה, וביד אחת תפסתי שוב את הזין שלי והתחלתי לאונן בגסות, במהירות, בוהה בגופה רועד מתחת לפנים שלי.
רציתי לדחוף דירות דיסקרטיות. עכשיו. עכשיו. עד שהיא התעוררה.
המחשבה פרצה בתודעה כמו דיבר חם. תכניס את זה. עכשיו.
התרחקתי ממנה, הרוק נמשך מהסנטר שלי אל הכוס הרטוב והמרופט שלה. היד, רטובה משומן ומיציו, משכה את הזין בעוויתות. אבל זה לא היה מספיק. מעט קטסטרופלי. הגוף דרש יותר, דרש להיכנס לחום הזה, להפיץ אותו, להרגיש טבילה מלאה.
כרעתי על ברכיי בין רגליה, שאותן פיזרה כל כך באושר בשנתה. פי הטבעת והנרתיק שלה היו ממש מול הפנים שלי, כמו שני עוברים, שני חטאים. העברתי את ראש הזין לאורך החריץ שלה, מלמעלה למטה, אספתי את כל הלחות, ערבבתי את שלי עם שלה. היא רעדה בשנתה, רועמת עצלה ועמוקה. ירכיה רעדו.
קדימה. תעשה את זה.
רכנתי מעליה, הנחתי את ידי על הספה בצידי האגן שלה. מכוון. הראש נח על הכניסה שלה. הוא היה חזק, גמיש, חי. לחצתי על דירות דיסקרטיות .
היא גנחה. כבר חזק יותר, עם פתק של לא כאב, אלא הפתעה, עמוקה, גופנית. גופה התנגד לרגע ואז הכניס אותי פנימה. לאט, סנטימטר אחר סנטימטר, בשרה התפשט, עוטף את הזין שלי בחום בלתי נסבל ולח.
נכנסתי לגמרי. עד היסוד. קפא. נשמתי כמו חיה מונעת. היא הייתה צפופה להפליא בפנים. חם ופועם. והיא עדיין ישנה. פניה הופנו לצד, שפתיה היו מעט פתוחות, ריסיה מונחים על לחייה. רק המצח היה מקומט מעט, כאילו מחלום מוזר אך לא לא נעים.
התחלתי לזוז. לאט, בהתחלה, מפחד להתעורר. היא משכה כמעט לגמרי, מרגישה את הקרביים שלה לא רוצים להרפות, מתכווצים עלי, ואז נכנסת שוב. חירש, לח, עם צליל זלילה שקט. גופה קיבל אותי, הגיב בתנועות מנומנמות משלו. היא הרימה את האגן לכיוון כשנכנסתי, הכוס שלה נלחץ בקצב כאילו מצץ משהו בשנתי.

האצתי

כבר לא יכולתי להתאפק. אחיזת הידיים על ירכיה הפכה לברזל, לחצתי אותה לעברי, דחפתי אותה עמוק יותר ויותר עם כל דחיפה. הספה חרקה מתחת לגופנו, ראשה משתלשל לקצב תנועותיי. הסתכלתי על פניה, חיפשתי סימני התעוררות-כלום. רק סומק על הלחיים והכל אחיד, אם כי קצת חסר נשימה.
זיינתי אותה בשנתה. גסות רוח, מארחת, מנצלת את חוסר האונים שלה. וזה היה מתוק לעזאזל. מתוק יותר מכל מה שבא לפני כן. הרגשתי את הלחץ המוכר והבלתי נמנע בביצים. עכשיו. אני אגמור. בתוכה.
דחפתי את הזין בפעם האחרונה, עד הסוף, לחצתי על ישבנה, הרגשתי את גופה שורף אותי מבפנים. ושחררתי. גמרתי עם גל ארוך, מייסר, מוחץ, שהפך אותי מבפנים החוצה. הזרע היכה אותי בפעימות, מילא אותו, מטוסים חמים. נאנחתי כשפניי קבורות בכתפה, נושכות את שיני בבד חולצתה. הגוף התעוות בהתכווצויות האחרונות של הנאה.
ברגע זה היא התנשפה בשקט בשנתה וליקקה את שפתיה.
בהדרגה, העווית שחררה. הנשימה התיישרה, אך עדיין היו דירות דיסקרטיות באוזניים. שכבתי עליה והרגשתי את הזין הרך שלי מחליק ממנה לאט, ואז נוזל חם – הזרע שלי מעורבב עם המיצים שלה-זורם. היא זרמה על הספה, על ירכיה, כתם כהה ודביק.
המציאות כיסתה עם גל קרח, בחילה.
אלוהים. מה עשיתי.
התרחקתי ממנה כמו מאש. הזין השתלשל רטוב ודביק, המכנסיים ירדו עד הברכיים. הסתכלתי על אלינה. היא שכבה בתנוחה הקודמת, רק עוד יותר פרועה, אפילו יותר מושחתת. בחלק הפנימי של ירכה החליקה אט אט טיפה לבנה.
האימה כבלה את גרונו. הרגע אנסתי אישה ישנה. חברה של אשתו. בדירה שלו, בזמן שאשתו ישנה בחדר הסמוך. זה לא היה סרט פורנו. זה היה פשע. מלוכלך, מרושע, שהסריח עכשיו את כל החדר.
האדרנלין של התאווה הוחלף באדרנלין של פאניקה. הייתי צריך לנקות. מחק עקבות. מהר.
רצתי אל השידה שבה שכבו מגבונים לחים לידיים, תפסתי חבילה שלמה. הידיים רעדו. חזרתי אליה והתחלתי לנגב. ראשית מהירכיים הפנימיות שלה, מהכוס שלה, מנסה לא להסתכל על מה שהיה בתוכי. בד המפית ספוג במהירות, הפך דביק וקר. היא נרתעה ממגע, הסתובבה על גבה וחשפה את הכל שוב, והעבירה את ידה מנומנמת על בטנה.
היא מלמלה בקול צרוד וישן. אני לא יכול לעשות את זה יותר.…
הלב שלי נפל איפשהו למטה. האם היא חשבה שזה עדיין חברה? או שהיא חלמה על משהו? חלמת שהיא מזדיינת?
קפאתי בציפייה שהיא תפתח את עיניה. אבל לא. היא פשוט הרגישה בנוח עם ידה מתחת ללחי וחזרה לשינה חסרת זיכרון. חיוך קפא על פניה.
החיוך הזה סיים אותי לגמרי. הרגשתי חולה פיזית. מהר, כמעט מחוספס, הושטתי את התחתונים שלה בחזרה, והסתרתי את כל הראיות. ניגב שלולית על הספה. משך את מכנסיו, רוכסן את הזבוב. ידיה הריחו מגופה ומגבונים בניחוח אלוורה. הריח הזה ירדוף אותי עכשיו.
נסוגתי לאמצע החדר והסתכלתי עליו. היא ישנה, שלווה ומקסימה, עם חיוך מושחת על שפתיה, מכוסה בכתמי יין ועכשיו עוד מזרע שלי שלא הצלחתי לנגב עד הסוף. לגמרי לא מודע למה שקרה זה עתה.
ובחדר הסמוך ישנה אשתי. בטחה בי.
כיביתי את האורות והלכתי לשירותים. הייתי צריך לנקות. לשטוף את הריח הזה, החטא הזה. אבל ידעתי – הוא כבר נכנס פנימה. והוא יישאר איתי לנצח.
עמדתי מתחת למקלחת הקפואה והמים זרמו ממני, אבל התחושה לא עבר סרט דביק. זה היה מתחת לעור. בראש. שפשפתי את העור עם מטלית רחצה עד כדי אדמומיות, מנסה למחוק את ריח הזיעה שלה, את המיצים שלה, את הריח שלי – אבל הכל היה חסר תועלת.
אחרי שיצאתי מהמקלחת, הלכתי על קצות האצבעות לסלון. אלינה ישנה. שקט, עמוק. רק עכשיו היא הסתתרה במשבצת שזרקתי מהכיסא והניחה אגרוף מתחת ללחי. שום דבר לא הסגיר את מה שקרה. חוץ ממני. רק אני הייתי שונה עכשיו. שבור לשניים.
ישבתי ליד המחשב. מסך שומר המסך זוהר בטיפשות בחושך. קוד, אמולטור, דירות דיסקרטיות-הכל נראה כמו משחק מגוחך עכשיו. הפשטה. המציאות הייתה כאן, שלושה מטרים ממני, על הספה, והריחה את הזרע שלי ואת סודותיה.
לא ישנתי עד הבוקר. ישב ועישן במרפסת, למרות שנטש לפני שנה. כל סיגריה שרפה את גרונו, אך לא הצליחה לשרוף את גוש האשמה שנתקע אי שם בחזה. בשש בבוקר, האור היה מחוץ לחלון, הציפורים הראשונות נשמעו והרעש של משאית האשפה.
ואז קטיה יצאה מחדר השינה. מקומט, אבל כבר פחות או יותר חי.
יש לך קפה? – קולה היה צרוד משינה. היא נכנסה למטבח בלי אפילו להסתכל לכיוון הסלון.
ואחרי חצי שעה גנחה הספה. הסתובבתי. אלינה נמתחה, פניה נפוחות משינה ואלכוהול מאתמול. היא התיישבה, המשבצת החליקה מכתפיה. היא שפשפה את עיניה, הביטה בי במבט עמום ולא מבין כלום.
“אוי לעזאזל,” היא נשפה בצרידות. – ראש … איפה אני?
“אצלנו,” אמרתי, וקולי נשמע כמו זר. – על הספה.
היא הנהנה, לא זכרה דבר. ואז פיהקה, הושיטה יד וראיתי את הבטן נפתחת לרגע מתחת לגופיה. נקי. לא יודע כלום.
“אני אכין תה עכשיו,” זרקה קטיה מהמטבח. – בחיים?
אלינה חייכה קלושה.

בקושי. איזה סיוט אתמול היה היום.
היא קמה, הלכה לשירותים, מתנדנדת. ההליכה שלה הייתה קצת מוזרה, רופפת. או שזה מה שחשבתי? היא לא הרגישה כלום? לא חולה? לא מייבב?
היא חזרה, התיישבה ליד שולחן המטבח, שתתה תה, צחקה עם קטיה על האירועים של אתמול. ישבתי ממול ושתקתי. תפסתי את מבטה, חיפשתי בו רמז, צל של הבנה, סלידה, מה שלא יהיה. אבל הייתה רק עייפות ומבוכה קלה להשתכר כל כך.
ואז היא התכנסה, הודתה על שהתה את הלילה. בפתח הדלת היא חיבקה את קטיה ואז פנתה אלי.

תודה לך, סרז’, שהחזקת את המפלצת השיכורה.
מבטה החליק מעלי, נקי, ריק. אין סוד. אין אשמה. אין זיכרון.
הדלת נסגרה. קטיה נאנחה.
זה היה יום אחד אתמול. בסדר, אני אלך לנקות.
היא נכנסה לסלון כדי להכניס את הספה.
נשארתי עומד במסדרון, בוהה בדלת הסגורה. בפנים הכל התכווץ לקשר הדוק וכואב. היא לא זכרה. כלום. מבחינתה, הלילה הזה לא היה. מבחינתי היא הייתה המציאות היחידה. זה שתמיד יהיה איתי. סוד שקט ודביק שמריח כמו עורה והבגידה שלי.